לפני עידן האינטרנט ומהפיכת המידע כאשר היינו משתמשים במונח "כתיבה" הכוונה הייתה לרוב לכתיבה עיתונאית, אך עם השתכללות המדיום האינטרנטי הגיח לעולם מקצוע חדש ולפתע הופיעו כותבים שהם לאו דווקא עיתונאים ויתרה מכך- עיתונאים רבים נכשלו בניסיון להפוך עצמם לכותבים בעולם הווירטואלי. הסיבה לכך היא שישנם הבדלים רבים בין כתיבה עיתונאית לכתיבה אינטרנטית והם משמעותיים עד כדי כך שקשה לעתים למצוא את הדומה בין השניים. אז מה דורשת כתיבה אינטרנטית לעומת כתיבה עיתונאית? ראשית חשוב לזכור כי אחת המטרות העיקריות של כותבים באינטרנט היא קידום אתרים. מטרה זו משפיעה משמעותית על סגנון הכתיבה שכן כותבים באינטרנט נדרשים לשילוב מילות מפתח ראשיות ומשניות בטקסט בצפיפות מוגדרת ובפריסה אחידה. הבדל זה משפיע על אופן הכתיבה שכן על הטקסט "להיתפר" במיומנות סביב מילות המפתח. הבדל נוסף הוא אורך הטקסט- בעוד כתבות עיתונאיות נפרסות על פני 500-5000 מילה, כותבים לאתרי אינטרנט חייבים לצאת מנקודת הנחה שהגולש מחפש מידע תמציתי וקצר ולייצר טקסטים שאינם עולים על 500 מילים. שני אלו יוצרים לכותבים לאתרי אינטרנט מסגרת כתיבה שאינה קיימת בכתיבה עיתונאית ומשפיעה על תהליך הכתיבה כולו. הבדלים נוספים נעוצים בסגנון הכתיבה. שפת הכתיבה המשמשת עיתונאים שונה מזו המשמשת כותבים לאתרי אינטרנט וכן הסגנון העיתונאי הוא יותר אינפורמטיבי בעוד הסגנון האינטרנטי "חוטא" בשיווקיות מסוימת. כותבים לאתרי אינטרנט הם מעין הכלאה בין עיתונאים לבין קופירייטרים. החשיבות של קופירייטינג בתוכן אינטרנטי היא גבוהה שכן הנחת העבודה היא כי הגולש מרפרף על הטקסט למשך מספר שניות ומחליט על סמך התרשמות ראשונית קצרה האם להמשיך לקרוא או לחזור לתוצאות החיפוש. כותבים לאתרי אינטרנט נבחנים בדיוק בנקודה הזו- אם הם הצליחו לצוד את עינו של הקורא באותה התרשמות ראשונית הם עשו את עבודתם. מסיבה זו משתמשים כותבים לאתרי אינטרנט בסלוגנים קליטים, בשפה פשוטה ומובנת, בכותרות משנה, ברשימות ובתבליטים אשר מטרתם לגרום לטקסט להיות מעוצב באופן מושך. כתיבה עיתונאית לרוב אינה עוסקת בעיצוב הטקסט כלל ובמרבית המקרים זוהי עבודתו של העורך ולא של הכתב.
